כשמרגישים לבד, גם כשיש אנשים מסביב

יש בדידות שלא עוברת כשנכנסים לחדר מלא אנשים. היא נשארת גם אחרי שיחה, גם כשעל פני השטח הכול בסדר. ובלילה, כשהעולם נרגע, היא מתחזקת. אם הגעת לכאן, כנראה שזה כבר לא "לפעמים".

למה זה לא עובר, גם כשלא באמת לבד

כי בדידות כזאת לא נמדדת במספר האנשים סביבך, אלא בשאלה אם מישהו באמת רואה. אפשר שיהיו חברים, משפחה, בן או בת זוג — ועדיין שאף אחד לא ידע מה קורה בפנים. לא צריך להסביר את זה לאף אחד, ולא צריך שזה יישמע הגיוני. זה פשוט כבד, וזה כאן עכשיו. וברגע הזה ממש, מישהו אחר מרגיש בדיוק ככה — פשוט אין לו איפה להגיד את זה.

מה אפשר לעשות עכשיו

לא חייבים לפתור את זה הלילה, ולא חייבים לחכות לתור. רגיש הוא מקום להשאיר את זה, במילים שלך, בלי שם. אף אחד לא יענה ולא ייתן עצה — מישהו אחר, שמרגיש ככה עכשיו, יכול רק לסמן בשקט: גם אני. מה שתשאיר/י לא יתקן שום דבר. אבל הוא כבר לא יהיה רק שלך.

רגיש מלווה, אבל הוא לא טיפול ולא שירות חירום. אם זה גדול ממך עכשיו — ער״ן, קו תמיכה נפשית: 1201, חינמי 24/7. בסכנת חיים: 100 (משטרה) · 101 (מד״א).